קוליק - קדדת

קוליק היא הפרעה שחיכה בתינוקות. הוא מוגדר כתבנית מצוקה או בכי שממשיך ליותר משלוש שעות ליותר משלושה ימים בשבועה במשך לפחות שלושה שבועות בתינוק שהוא אחרת ברי.

רוב התינוקות יגמלו מקוליק אחרי ארבעה חודשים. אבל התינוקות שלא משתחררים מקוליק אחרי ארבעה חודשים מגיעים למרפאת אוסטאופטיה. בין חמש עשרה לארבעים אחוז מתינוקות סובלות מקוליק – נתון מבולבלת כי הוא כל כך רחב אבל ארבעים אחוז הם המקרים קלים, חמש עשרה אחוז הם המקרים הקשים.

בכי, חוסר מנוחה, כאבים ופליטת גזים מאפיינת קוליק. בתינוקות, המערכת העיכול לא מפותחת וחסר בשלות ואוכל עובר בקצב מאוד איטי בהשוואה למבוגר. זה יכול לגרום להצטברות של מעיי גז ואנטיגני שגורמים לאי נוחות ולפעמים דלקת.

אחרי שהאוסטאופט מסיים את לרשום את הרקע רפואי האוסטאופט ממשיך לבצע את בדיקה האוסטאופטית. האוסטאופט בודק את התינוק לברר אם יש מתח ברקמות הרקות. יש תיאוריה אוסטאופטית שאומרת שלידה מסובכת יכולה לגרום לקוליק בתינוקות. תיאוריה אוסטאופטית אומרת שלחץ בגלגלות כתוצאה מהמעבר לתוך תעלת הלידה יכול לגרום לדחיסות של העצמות של הראש, במיוחד תעלת העצב התת-לשון וחור היוגולרי – כולם יושבים באזור החיבור גלגלות-צוואר. המערכת הנוירולוגית וקורמי המוח מאוד רגישים למתח. חשוב לאוסטאופט לזכור את העובדה המעניינת תופעת הקוליק מתחילה ברוב מקרים בין שבועת השני לרבעי, בדיוק בזמן שהתינוק מתחיל להרים את הראש ולהפעיל את שרירי הגלגלות-צוואר. אוסטאופטים מאמינים שהפרעת העצב-התועה, שיוצאת בין החיבור גלגלות-צוואר ונכנס למעיי, יכולה להוסיף לבעיית קוליק.

כמו בכל טיפול האוסטאופטי, האוסטאופט לא מטפל רק במקום של הבעיה אלא האוסטאופט מטפל גם במקומות רחוקים שיש להם קשר מכני. האוסטאופט בודק כל הגוף, האוסטאופט חייב להרגיש כל רקמות רקות כדי לאבחן עם עין אוסטאופטית מה הבעיה. המקומות שהאוסטאופט צריך לאבחן הם המעי, הצלעות והקשר שלהם לסרעפת, העמוד השדרה והעצבים שקשורים למעי. האוסטאופט גם צריך לבדוק את התינוק כדי לברר עם התינוק גם סובל מצרבת ואם זה גם משפיעה על האי-נוחות של הילד.

קשחת החוליה/ספונדילוזה - מחלה או תגובה פיסיולוגית תכליתית

שינויים מבניים בעמוד השדרה נחשבים פעמים רבות כמאפיינים קשורים למחלה. למשל: שינויים בדיסק בין-חוליתי נקראים קשחת החוליה (ספונדילוזה). שינויים בפרקי הפסאט מוגדרים כאוסטיאוארתריטיס.

כשאוסטאופט בודק צילום רנטגן של צוואר שיש בו קשחת החוליה, הוא יבחין בזיז גרמי (אוסטאופיט) מסביב להיקף החוליות בצומת של הדיסק והחוליה. יתכן שהאוסתאופט יפרש שינויים אלה כחלק ממחלה התוקפת את הגוף. אך בבחינה מדוקדקת, האוסטאופט יבין שלמעשה, זוהי תגובה טבעית של הגוף ללחץ מכני, המופעל על עמוד השדרה במהלך הזמן. במילים אחרות, זהו תהליך אקטיבי המתרחש בגוף, שמטרתו לפצות על שינויים פיזיולוגיים הקורים עם הגיל.

אצל אנשים צעירים הדיסק בין-חוליתי גמיש מאוד ומתאים עצמו בהתאם ללחץ המופעל על עמוד השדרה. זאת, הודות לתכולת מים גבוהה בו. עם העליה בגיל, הדיסק מאבד מים, גמישותו יורדת, עד שלבסוף הוא מתייבש. כתוצאה מכך, טבעתו של הדיסק, האננולס, נושאת את רוב המשקל.

בסופו של דבר, במקרים של משקל יתר בטבעת, מתחילה להתפתח התגרמות ויכולה להופיע בהיקף החוליה כולה. אפשר לייחס התגרמות זו למאמץ שהגוף עושה להרחיב את שטח הפנים של החוליות, על מנת לפזר את העומס על פניו ולשאת את יתר המשקל וחוסר הגמישות.

יש לזכור כי ספונדילוזה ואוסטיאוארתריטיס לא בהכרח קשורים/גורמים לכאב. למעשה, ספונדילוזה שכיחה אצל אנשים שיש להם סימפטומים, כמו אצל אנשים שאין להם סימפטומים. מצד שני, מטופלים המתלוננים על כאב, יכולים שלא להיות חולים בספונדילוזה.

לפיכך, עלינו להסיק שצריכים להיות גורמים אחרים לכאב במטופלים בעלי ספונדילוזה ואוסטיאוארתריטיס, שאינם בהכרח קשורים לשינויים הגרמיים. עובדה זו מהווה חלק ניכר מתפקיד האוסתאופט. אוסתאופטיה צריכה לסייע לגוף להתאים עצמו לשינויים. לעיתים קרובות נשאל האוסתאופט האם הוא מטפל באוסטיאוארתריטיס (arthritis). ובכן, האוסתאופט מטפל בכל גופו של המטופל, כך שהוא מסייע לו לפצות על כל שינוי שיכול להטיל עומס על הרקמות הרכות.

היריון וכאבי גב תחתון - הגישה האוסטאופטית

במשך ההיריון, להתפתחות העובר ולעלייתו במשקל יש השפעה רבה על השינויים בגופה של האימא. המקומות שצריכים להתאם עצמם לשינויים במידה הרבה ביותר הם עמוד השדרה והאגן. רצועת הרחמי-צולב, המחברת בין הרחם לבין הסקרום, פעילה מאוד במשך ההיריון כדי לייצב את הרחם, והרצועות הופכות להיות מתוחות. בגלל הקשר בין העצם הצולב לבין העצם העוקץ לבין האגן, עליהם להתמודד עם עליית המשקל של הרחם.
יש מצבים בהם גבה של האישה לא יכול להשתנות בהתאם למגבלות המכניות ורצועת הרחמי-צולב הופכת להיות דלוקה. הדרך שבה האוסטאופט יברר האם רצועת הרחמי-צולב היא שגורמת לאימא כאבי גב היא להעמיד את האימא ולהרים בעדינות את רחמה. אם האימה מתארת הקלה בכאב ובתנועה, האוסטאופט יכול להניח שהכאבים נובעים מרצועות הרחמי-צולב.


המשקל עולה במיוחד בחלק הגוף הקדמי במשך ההיריון, וכן האגן הופך קדמי והגב התחתון נמשך לאקסטנציה. במקרים האידיאלים, כל חוליות הגב התחתון "סופגות" את האקסטנציה. אך יש מקרים בהם הגב התחתון לא מפצה על שינויים אלו, ורוב האקסטנציה עוברת ל L5/S1 ואז פרקי הפסאט נושאים את רוב משקלו של הגוף, תפקיד שאינם בנויים לו. בסופו של דבר, פרקים אלו יופרעו (?? למה הכוונה יופרעו??) והתוצאות יהיו דלקת והתקבצות שרירים בגב התחתון וכמובן כאבים. תפקיד האוסטאופט הוא לעזור לגב התחתון להתאים את עצמו ליתר המשקל. עליו להתייחס גם לרצועת האיליולומברי שגם תהיה במתח, כתוצאה משינויים בתנוחת העצם הצולב.
פריצת דיסק היא תופעה שכיחה נוספת במהלך ההיריון ונגרמת כתוצאה מהמנוף החזק שמתפתח בין הבטן לגב. בנוסף לשינויים בגופה של האימא, במהלך ההריון, פריצת דיסק אינה רצויה, במיוחד על רקע יתר המשקל עימו האימא צריכה להתמודד. האוסטאופט יכול לסייע באופן משמעותי לאימא לשאת את השינויים המתרחשים בגב, בבטן ובאגן, ע"י שיטות המסייעות לגוף להסתגל לשינויים הפיזיים ולהפחתת הכאבים. עיסוי של רקמות רכות לשרירי עמוד השדרה– צומת הדורסו-למברי, צומת הסרביקו-דורסלי וכמובן צומת הלמבו-סקרלי. עם זאת הרבה עיסוי לשרירי הגב, ישבן, כתפיים וצוואר.

דלקת גת - סינוסיטיס

בגולגולת יש ארבעה סינוסים – סינוס הלסת עליון האתמואיד, עצם המצח והספנואידי. סינוסים הם חללים מלאים באוויר ויש להם מספר תפקידים. ראשית, הסינוסים מוסיפים לחות לאוויר שנכנס לאף לפני שהוא נכנס לריאות לחילוף גזי. לסינוסים יש גם תפקוד חיסוני/אימונולוגי – הם מכוסים ברקמה לימפואידית המייצרת כמות גדולה של ריר, המסנן את האויר ולוכד את הבקטריות וחומר לא רצוי אחר הנכנס לאף. הסינוסים המכוסים בריסים, מוציאים את החומר הלא רצוי בכיוון הלוע העליון, שם הוא נבלע, או בכיוון חלל האף, שם הוא ננשוף החוצה.

סינוסיטיס היא דלקת הקרום הרירי המכסה את חללי הסינוסים, ובמקרים של חוסר ניקוז הריר, מתפתח סיכון לזיהום. לכן, כדי להפחית את הסיכון לסינוסיטיס, האוסטאופת צריך לשפר את ניקוז הסינוסים.

הגישה האוסטאופתית פונה לבעיה מבחינה מכנית. אוסטאופתים מתעניינים בקשרים האנטומיים שבין עצמות הסינוסים והרקמות הרכות הקשורות אליהם. האוסטאופת צריך להתחיל בצפייה במבנה הפנים ולבדוק את צפיפות האף, האוזניים, הלחיים והפה. דבר זה אמור להיות גלוי יותר לעין בתינוקות שעברו לחץ בפנים במשך הלידה, אך אפשר לראות זאת גם במבוגרים. על האוסטאופת להתייחס גם לקשרים שבין הגולגולת לבין הצוואר, עמוד השדרה והכתפיים, היכן שלחץ ודחיסה יכולים להביא לחוסר ניקוז של הסינוסים.

בנוסף לטיפול מקומי באזור הסינוסים, האוסטאופט צריך להתייחס גם למערכת העצבים האוטונומית (מערכת עצבים פאראסימפתית וסימפתית) ושליטתה על תפקודם של הסינוסים. מערכת העצבים האוטונומית מווסתת את פעילות הקרום הרירי שמכסה את חללי הסינוסים. מערכת העצבים האוטונומית מקורה בC8 - T1 ועובר דרך החרצב (גנגליון) העליון( טריגופלאטיין/טריגו-חכי) שיושב בגומץ הטריגופלאטיין ובמקרים של התנגשות העצם החכי הוא משפיע על תפקודו של המערכת העצבים האוטונומית ועל קרום הרירי של חללי הסינוסים.

למערכת העצבים הפאראסימפתית תפקיד בהפרשת הריר וואזודילציה (התרחבות כלי-דם) על הקרום הרירי בסינוסים. מערכת העצבים הפאראסימפתית עוברת דרך העצב הפנים עד שהיא מגיעה לגומץ הטריגופלאטיין.

העצמות של סינוסים, זאת אומרת הלסת עליונה, האתמואיד, עצם המצח והספנואידי כמובן מקומות חשובים לאוסטאופט הקרניאל סקרל למשש. עם זאת האוסטאופת הקרניאלי צריך להתייחס לקצב הקרניאל דרך העצם העורף.

האוסטאופט צריך לקחת בחשבון את האפשרות שגורם הבעיה קשור לתזונה או לחשיפה לגורמים סביבתיים המעודדים גירוי. ברגע שכל הגורמים מטופלים, הגוף יכול בד"כ להתאושש ולהחלים.

אוסטיאופת מדגים טכניקות עבור דלקת אוזניים, סינוסיטוס ובעיות יניקה

סינדרום פיריפורמיס Piriformis Syndrome

בחודשים האחרונים טיפלתי בשני אנשים שהיו מאובחנים בפריצת דיסק ושהיו אמורים לקבל ניתוח ובמציות הם סבלו מסינדרום פיריפורמיס. הדרך לאבחן סינדרום פיריפורמיס היא להשתמש בעיקרון חשוב באוסטאופתיה והוא – להשתמש באוזנים – לשמוע למה יש המטופל להגיד.


השאלות של האוסטאופת חייבות להיות מרוכזות כדי להוציא את המידע החשובה מהמטופל. האוסטאופת מעוניין במיוחד בגורם של הבעיה, מה מחמיר את הכאב (הליכה ישיבה וכו) ומה מוריד את הכאב. האוסטאופת בודק את המטופל בדיקת פעילה ופסיבית ועם זאת האוסטאופת יכול למנוע את המטופל מתרופות, זריקת קורטיזון, ואפילו ניתוח.

אני רוצה להדגיש לאוסטאופת החדש שבשני המקרים של מטופלים עם אבחנת סינדרום פיריפורמיס היו צילומים שציינו פריצת דיסק. ברור הוא שהדמיה היא חיונית בעולם הרפאית אבל יש בה את הסיכון שהיא משומשת כתחליף לבדיקת מילולית. מאוד חשוב לאוסטאופת לא להסתמך באבחנה של מישהו אחר.


אבחנה העיקרית היא בין סיאטיקה לבין סינדרום פיריפורמיס. לשניהם יש כאב שמקרין לתוך החלק האחורי של הרגל. במקרים של סיאטיקה היא כתוצאת פריצת דיסק לאומת סינדרום פיריפורמיס שהוא כתוצאת התקבצות השריר פיריפורמיס שמקיף את עצב הסיאטיק בדרכו לרגל.

הגישה האוסטאופתית שלי היא להתייחס לבעיית סינדרום פיריפורמיס מזווית גלובאלית. לפי שיטת אוסטאופתיה הקלאסית והשקפת ג'ון מרטאין ליטלג'ון התלמיד של אנדרו טילור סטיל והמייסדת אוסטאופתיה באנגליה, הוא יצר את הטיפול האוסטאופתי הכללי. הטיפול האוסטאופתי הכללי מדגיש את העניין להתייחס לכל הגוף והטיפול מתחיל בכפות הרגליים ומסיים בטיפול בגולגולת. במקרא של סינדרום פיריפורמיס האוסטאופת בודק כל פרק ופרק בגוף ומדגיש את פרקי עצי-כסלי דו-צידי. עם זאת האוסטאופת מעזן את הקשר בין עצי-כסלי, גב המותני, פרקי הירך ושרירים מסביבו. מאוד חשוב הוא להדגיש את תפקידם של גב-החזי, הצלעות, צומת חזי-מותן וצוואר לתפקוד האגן ופיריפורמיס. כל הפרקים האלו יכולים לתפקד כמנוף שפעיל כוח חזק לתוך האגן וכתוצאה שריר הפיריפורמיס מתבקש לייצב את פרקי הירך ופרקי עצי-כסלי. כששריר הפיריפורמיס מתבקש לייצב את הפרקים האלו באופן קרוני, לאט לאט הוא נשאר מקובץ ולוחץ על עצב הסיאטיק ומתחיל הכאב ברגל.

"כתף קפואה"

כתף-קפואה היא בעיה נוקשה שיכול לגרום לאוסטאופת להתייאש. אבל הפתרון הוא להבין בעומק את האנטומיה של הכתף, להיות מדקדק בבדיקת הכתף ולהתאים את ציפיות המטופל והאוסטאופת.
במקרים של תנועה מוגבלת בכתף הרבה פעמים האבחון כתף-קפואה רשום והוא דרך למנועה אבחנה מדויקת. יש הרבה מידע באינטרנט איך לאבחן כתף קפואה אבל הטווחים המוגבלים הם סיבוב פנימי,(המטופל נוגע בגבו), הצדדה

ופלקסציה של הכתף. הוא לאו דווקא ביחד עם כאבים או אפילו טראומה כגורם.

כתף-קפואה היא בעיה כשהשטחים של הקופסיות של הכתף נדבקות אחד לשני. אבל לאוסטאופתת הוא יותר חשוב לבנות תמונה רחבה בקשר לכתף שכולל את איכות השרירים והפרקים שקשורים לכתף אומנם לזכור את

האבחנה הרפואי במחשבה.

האוסטאופת מתחיל בצפיית המטופל ותנוחת כתף הבעייתית ביחס לכתף השנייה. האוסטאופת בודק אם הכתף הוא אחורית או קדמית, עלתה או ירדה ביחס לכתף הבריאה. אוסטאופתים מדגישים את המושג שהגוף מתפקד כיחידה ובגלל זה האוסטאופת בודק את כל הגוף – העמוד השדרה, האגן הרגלים עד כפות הרגליים אפילו. האוסטאופת לוקח בחשבון את הקשר בין הכתף לבין הצלעות לבין העמוד השדרה החזי שיושבת על העמוד השדרה המותני. עם זאת לטיסימות דורסיי מתחבר לשכמה מהאגן וזה מדגיש כמה חשוב הוא לטפל מעבר לאזור של הכתף כדי לטפל בכתף-קפואה באופן מקיף.

הגישה האוסטאופתית לטיפול בכתף-קפואה שלי היא משלושה זוויות. ראשון, אני מתייחס לשרירי הכתף ומעזן את קצב-השכמה-חזי (סקפיולר-טוראסיק-ריטם) אם דגש על טריס-מיינור. שנית, אני עובד על מקומות הקשורים אמנם יותר דיסטלים – עמוד השדרה חזי ומותני, הצוואר והאגן. בסוף, כשאני מרגיש שהגוף מוכן אני עובד ישירות על הקפסול באמצאות מסאל-אנארגי שהוא מאוד אפקטיבי על תנאי שהמצב הוא לא חריף מדי

.

המטופל שוכב על הצד והאוסטאופת עומד בראש המיטה, האוסטאופת מחזיק את יד המטופל ומעביר אותה בכיוון פלאקסיה באופן פאסיבי עד סוף טווחו של כתף. האוסטאופת מדגיש למטופל לשחרר את הכתף לגמרי כדי שהכתף תיפול למטה בכיוון תיווך וכתוצאה יש עליה במתח בקופסיתי . בסוף תווך הכתף האוסטאופת מבקש מהמטופל לנסות להחזיר את הכתף בכיוון אקסטנציה. האוסטאופת מתנגד לתנועה לחמש שניות בערך ומבקש למטופל לשחרר את הכתף בהדרגה. האוסטאופת מותח בעדינות את הכתף בכיוון פלקסציה עוד שניים או שלוש פעמים והוא יכול לחזור על אותו התרגיל בכיוונים אחרים שהאוסטאופת מעריך שהם מתאימים – זאות אומרת הכיוונים שהכתף מוגבלת.


רוב הבעיות שקוראות לכתף גורמות לשרירים של הכתף להתקבץ באופן הגנתי. זאת אומרת, ראש עצם הזרוע נמשך למעלה מתחת לשיא הכתף. אומנם זה מגן על הכתף אבל עם זאת תהיה ירידה בזרימת הדם לכתף. עוד תופעה ידועה כתוצאה מהתקבצות שרירי הרוטטור כף, במיוחד סופרא ספינטוס, היא התנקשות בין ראש עצם הזרועה ושיא הכתף שיכול לגרום לעוד הפרעות לרקמות הרכות באזור הכתף לדוגמה הבורסה. ובכן, תפקיד האוסטאופת הוא לעודד את ראש הכתף להתנתק מהגומץ דרך משיכת עצם הזרועה ועיסוי בכל השרירים של הרוטטור כף. חוסר תנועה באזור הכתף, עצם הבריח, עצם השכם, שרירי חזי (שרירי פקטורלס) אמורה להגביל ניקוז הלימפתי מהכתף כתוצאה מדחיסה על צינור החזי (טוראסיק דקט) בין עצם הבריח לבין הצלע הראשונה והאוסטאופת הנבון ייתן תשומת לב המתאימה לאזורים האלו.

כבר בהתחלה האוסטאופת מעודד להתאים את ציפיות המטופל עם האוסטאופת. כתף קפואה היא בעיה עקשנית ובכן סבלנות היא חשובה. יכול להיות שלא יהיה שום שיפור גלוי לעין בשבועות הראשונים אבל חשוב לא להתייאש כי אלו השבועות לאוסטאופת להכין את הכתף, להבריא את השרירים ולהזרים דם למקום – השיפור יבא בקצבו. האוסטאופת יכול להשתמש במדידה-זוויות למדוד את השיפור ולהראות למטופל את השיפור בטווח כי הוא מאוד קל לשכוח כמה מוגבלת הייתה הכתף כשבן-אדם חוזר לשגרתו.

צרבת – רפלוקס

צרבת היא תופעה שכיחה הנובעת מהעלאת מזון חומצי מהקיבה לוושט. כל אחד סובל מצרבת לפעמים אבל במקרה שהתופעה הופכת להיות כרונית, רירית הוושט נעשית מודלקת וכואבת. המזון אמור לעבור דרך צינור הוושט שחודר את הסרעפת וניכנס לקיבה. הלחץ בקיבה גדול מכפי שהוושט יכול לשאת, והמזון שצריך היה לעלות נתקע מפאת הלחץ הרב במקום המפגש בין הוושט לבין הקיבה. מקום המפגש מורכב משריר סוגר וושטי וקיבוץ גידי הסרעפת שמתפקד

כשריר סוגר גם כן.

הטיפול האוסטאופתי בצרבת חייב לכלול טיפול בסרעפת בגלל הקשר הקרוב בינו לבין הוושט. יש טכניקות אוסטאופתיות מסוימות שמתייחסות לסרעפת באופן לוקלי שהם מותחות את הסרעפת, למשל אוחזים את השריר מתחת לצלעות ומרחיבים אותו. אבל טיפול לוקלי לסרעפת ללא התייחסות לשאר הגוף, זאת אומרת, קשתות עמוד

השדרה והרקמות הרקות, לא יביא התוצאות המבוקשות

האוסטאופת חייב לצפות גלובלי בגוף, עם דגש על צומת החזה-מותני וגם על שתי חוליות העליונות(ל1,ל2,ל3) אפוא שגידי הסרעפת מתחברים לעמוד השדרה. חוסר תנועה באחד מהמקומות האלו תשתקף בסרעפת ולהפך. מכיוון שגוף הסרעפת יכול לתפקד עצמאי מגידי הסרעפת, יכול להיות שחוסר תפקוד בסרעפת לא נרגש בגופו של השריר אלא רק בגידי הסרעפת אז האוסטאופת חייב להתייחס יותר לעמוד השדרה וגידי הסרעפת אפוא שוושט דוקר את השריר במקרים של צרבת.

הצלעות 11 ו12 משומשים כציר על ידי הסרעפת ואז, איכות התנועה שלהם יספק מידע על תפקוד הסרעפת. האוסטאופת חייב למשש לחץ עדין לצלעות כדי לבדוק אם הם מוגבלים או לא ואם כן, באיזה כיוון. המטופל שוכב פרקדני, והאוסטאופת מרגיש אם הצלעות 11ו12 מורמות מהמיטה

.

זיו העצם החזה הוא החיבור הקדמי של הסרעפת ובכן, כל מה שמשפיעה על תנוחת ותנועת עצם החזה ישתקף על תפקוד הסרעפת. שרירים-בוטני חלשים או צנחת גורמים ללחץ קדמי על הצלעות ועל עצם החזה ומונים אותם מלעלות ולרדת וכמובן מפריעים את קשר הצלעות-סרעפת.

הגישה האוסטאופתית לצרבת לא יכולה להיות מושלמת ללא התייחסות לעמוד שדרה צווארי. עצב הואגוס שיש משפיעה על הפרשת חומצה ועל קצב הקיבה, יושב מתחת לגולגולת. עצב הסרעפת (חוליות עמוד השדרה 3,4,5) שנותן תפקוד מוטרי ומחזיר תחושה גם אחד מהאזורים שהאוסטאופת חייב לבדוק.

לסכם, בקשר לצרבת, האוסטאופת צריך להבין בעומק את קשר בין הווסט לבין הסרעפת, איך הסרעפת מתפקדת ביחס לצלעות וקשתות עמוד השדרה ולהבין את מערכת עצבים אוטונומית. ואז האוסטאופת חייב להשתמש בחוש הנגיעה שלו כדי לעשות את השינויים המתאימים.

דלקת האוזן התיכונה - ''אוזן-דביק'' - הגישה האוסטאופטית

דלקת האוזן התיכונה היא בעיה שמדאיגה הורים רבים בשל איבוד שמיעה זמני אצל ילדים הסובלים מתופעה זו. הדלקת מאופיינת בהצטברות נוזלים באוזן התיכונה שלא מתנקזים.
המצב מתחיל בזיהום חוזר בגרון, שגורם לחסימה במקום המפגש בין האוזן התיכונה לבין הלוע העליון. כדי לתפקד ביעילות, האוזן התיכונה חייבת להיות מאווררת. חסימות באוזן מורידות את האיוורר וגורמות לשיתוק בריסי האוזן שאמורים לנקז את האוזן. הנוזלים הופכים יותר ויותר עבים ודביקים ובכך השם – ''אוזן-דביקה''.

האוסטאופת מתחיל בהסתכלות בתינוק – הוא מתרכז בפנים, הקשר בין הפה לבין האוזן והאף. האם יש חוסר סימטריה ביניהם? האם הם נראים צפופים מדי? האם יש משהו ברקע הרפואי במשך הלידה שמעיד על טראומה לפניו של התינוק? האוסטיאופת ממשש בעדינות את החזה, הצלעות העליונות ועצם הבריח והצוואר כדי לבנות לעצמו תמונה מלאה של הרקמות הרקות של התינוק ובריאותו. בכל פעם שהאוסטאופט מתעסק בניקוז איבר הוא חייב להתחיל בניקוז הדיסטלי כדי לפתוח מקום אליו יכולים הנוזלים להתנקז. אין טעם לנקז את האוזן התיכונה אם החזה והצוואר עדיין גדושים.
כשהאוסטאופת מסיים להתייחס להגבלות בפרקי הירח, בעמוד השדרה ובחזה, האוסטאופתיה מתייחס בעדינות להגבלות בגולגולת במיוחד בפרק העורף-אטלס, הפרק שסופג את רוב הלחץ במשך הלידה. האוסטופת מדגיש את תיפקודו של עצם הרקתי שם יושבת האוזן התיכונה. האוסטאופתיה בודק את הקשר בין העצם הרקתי לבין העורף. בזהירות האוסטאופת שם יד אחת על פדחתו (עצם המצח) של התינוק, ויד אחת על נקודת המסטואיד עורף והוא מתחיל לבצע פעילות שאיבה בין העצמות. ובנוסף האוסטאופת מתחיל לבצע פעילות קפיצה עדינה, כמובן, בעצם הידית שמתחתו שוכבת בלוטת התימוס כדי להמריץ את המערכת החיסונית של התינוק.
אין מקרה הולם יותר לביטוי של אנדרו טיילור סטיל –"בחן את הבעיה, טפל בה,והנח לה" מטיפול אוסטיאופתי בילדים

כאב בעצם העוקץ - קוקסידיניא

מדי פעם אוסטאופתים מתבקשים לטפל בכאב שנקרא ''קוקסידיניא''. בין העצם הצולבת לבין עצם העוקץ קיים פרק שרירי הסופג מתח. בדרך כלל בעיה זו צצה אחרי לידה קשה במקרים של דחיפת הפנים של הילד על העצם הצולבת של האימא. כאב זה יכול גם לקרות לאחר נפילה קשה על הישבן.
במשך תשעת חודשי ההריון גוף האישה עובר שינויים גדולים בזמן קצר: עלייה פתאומית במשקל כתוצאה מהעובר, מי השפיר וגדילת השדיים, ויתרה מזאת שינויים בהורמונים שמכינים את גוף האישה ללידה שקרבה ובאה. בל נשכח את השינויים הרגשיים כמו דיכאון או חרדה שעלולים ללוות את ההיריון ומשפיעים על הרקמות הרקות.
עמידת הגוף של האישה אמורה להשתנות לפי העלייה במשקל ובמיוחד יש מגוון רחב של שינויים בעמוד השדרה. למשל, בגב התחתון מתקיימת התיישרות ראשונית ואחר כך עליה בלורדוזיס של עמוד השדרה המותני. כשהעובר גדל, הרחם מתנפח והצלעות מתרחבות.
האגן גם צריך לשנות את תנוחתו כדי לפצות על השינויים בעמוד השדרה. במשך תשעת החודשים האגן מסתובב קדימה ואחורה לפי השינויים בעמוד השדרה, השינוי במרכז הכובד וגודל הילד. כתוצאה, העצי- כסלי וכמובן הרצועות שמסבבו נמצאות במתח רב יותר מהרגיל כאשר הן מנסות לספוג את המשקל העודף. עם זאת בגלל הקשר החזק בין פרקי הירך לבין האגן דרך רצועות הפרק הירח ושריר הירח הארבע-ראשי, חייב להיות שינוי גם בפרק הירך.
כל הרצועות שמתקשרות לעצם הצולבת ולעצם העוקץ שרויות במתח עצום, ובמיוחד רצועות העצי-כסלי, העצי-השת-צולב, ורצועות עצם העוקץ.
במשך הלידה, ראשו של התינוק יוצא מהאגן, ובדרך, עובר דרך עצמות הצולב והעוקץ. התכווצות הרחם דוחפת את ראש התינוק נגד העצמות האלו במתח חזק ומותח אותם בכוח. ובכך, מובן הוא שהרקמות הרקות האלו יכולות להיפגע.
יש מקרים שכמה שבועות אחרי הלידה, כשהאישה חוזרת לשגרה, היא מתחילה להרגיש כאב בישבן. תפקיד האוסטאופת הוא להבין אילו שינויים קרו בגופה של האם ולהתאים את הטיפול. אבל כל אוסטאופת מבין שטיפול באגן בלבד ייצר תוצאות זמניות. אם כן, האוסטאופת מתייחס לכל הגוף, מכפות הרגליים עד לגלגלת. בנוסף לטיפול הכללי האוסטאופתי, האוסטאופט מחפש את מקומות נוקשים באגן. האוסטאופת, בשימוש חוש המישוש שלו מנסה לשחרר ולאזן את שרירי העכוז ופיריפורמיס ואת רצועות האגן בכוונה להביא לאינטגרציה את תפקוד פרקי עצמות השת, עצם החיק, רצועות ושרירי האגן, פרקי הירך ופרקי עמוד השדרה כדי לאזן את פרק העוקץ.
פלרמם -לימודי רפואה מנואלית מתקדמים