תינוקות ופעוטות הסובלים מטורטיקוליס (פיתול צוואר) הם בעלי תנועה של הפניית הראש לצד אחד וסיבוב הסנטר לצד הנגדי. ישנם מס' גורמים לטורטיקוליס אצל ילדים. חלקם קלים- טורטיקוליס תפקודי וחלקם חמורים יותר- טורטיקוליס מבני. שני המצבים קשורים בדרך כלל לשריר מפנה הראש, שתפקידו לכופף ולסובב את הצוואר.
קיימות תיאוריות שונות לכל אחד מהמצבים האלה. הוצע שטורטיקוליס תפקודי קורה כתוצאה ממנח לא רגיל ברחם, המחליש את שריר מפנה הראש ומתבטא בשינויים כמו שינוי צורת הגולגולת. עקמת מבנית היא שינוי במבנה שריר מפנה הראש, שקורה גם בשל קיצור מולד של השריר או בגלל התעבות והצטלקות של רקמת חיבור אחרי דלקת (פיברוזיס) שקרתה בזמן הלידה.
מתח בשריר מפנה הראש יכול להשפיע על העצמות אליהן הוא מחובר; העורף, הזיז הפטמי, עמוד השדרה הצווארי, עצם הבריח ועצם החזה. כאשר המתח בשריר אינו מטופל, הוא יכול לגרום לאי-סימטריה של הצוואר, של המרפס הקדמי (חלק הגולגולת בו נמצאים העיניים, האף והפה) ושל המרפס האחורי (חלק הגולגולת בו נמצא המוח), כאשר הגוף ממשיך לגדול. בעזרת הידע שיש ל אוסתאופט באנטומיה, הוא יכול להפחית ולשחרר מהמתח בשריר מפנה הראש ומסביבו.
האוסטאופת צריך להתחיל באבחון תנוחת הפעוט וכיצד נוטה להחזיק את הראש, לראות איזה צד הוא מעדיף והיכן בעמוד השדרה הצווארי מתרחש הפיתול. האבחון של האוסטאופת כולל הערכת צורת הגולגולת, כדי לראות האם המתח בשריר מפנה הראש פגע בסימטריה של העצמות. האוסטאופת צריך לשים לב במיוחד לעורף, אליו מחובר השריר מפנה הראש, ובמיוחד לשינויים בצורת העצם והמפרק.
האוסטאופת צריך לבדוק כל הפרעה גופנית, אך במיוחד את עמוד השדרה הגבי העליון, הצלעות העליונות, עצמות השכם, שרירי בית החזה, עצם הבריח ועצם החזה. סאת'רלנד טען שהאוסטאופת צריך לקחת בחשבון את העצב הקרניאלי מס' 11 לבדיקת מחלת עצבים היקפיים אפשרית, הודות למעבר שלו דרך הנקב הצווארי וחיבורו הקרוב לשריר מפנה הראש.
לאחר האבחון, האוסטאופת יוכל להפעיל טכניקות אוסטאופתיות ישירות ובלתי ישירות, כולן טכניקות עדינות וספציפיות. שיטות ישירות כמו הנעה עדינה של מפרקי עמוד השדרה הצווארי וכן טכניקת אינהיביציה תת-עורפית. לחיצות עדינות בעזרת האגודלים וקצות האצבעות יכולות להתבצע על הצלעות העליונות ואיזור בית החזה, ושחרור הצלעות העליונות ושרירי בית החזה. כאשר הפעוט נמצא כשחלקו הקדמי מושען על כתפו של ההורה, האוסטאופת יכול להפעיל לחץ עדין בעזרת כף ידו על החוליות החשופות, ולהביא אותן למצב של מתיחה והפחתת ההגבלה על עמוד השדרה, הצלעות ואגן הירכיים.
באופן לא ישיר, האוסטאופת יכול להפעיל טכניקות עיסוי גולגולתיות על העורף ועל עצמות הרקה, עם תשומת לב מיוחדת לאיכות התנועה של התפר המחבר בין העצם האוקסיפילית לעצם הטמפורלית, שיכולה להיות מוגבלת הודות לחיבור הקרוב שלו עם השריר מפנה הראש. כמו כן, על האוסטאופת להעריך את איכות הקרומים (הממברנות) בבית החזה העליון, במדיאסטינום (חלל החזה המכיל את הלב, אב העורקים, קנה הנשימה) והמעיים, ולבדוק מתח בפנים שמקורו בצוואר וגורם למתחים במקומות מרוחקים.
קיימות תיאוריות שונות לכל אחד מהמצבים האלה. הוצע שטורטיקוליס תפקודי קורה כתוצאה ממנח לא רגיל ברחם, המחליש את שריר מפנה הראש ומתבטא בשינויים כמו שינוי צורת הגולגולת. עקמת מבנית היא שינוי במבנה שריר מפנה הראש, שקורה גם בשל קיצור מולד של השריר או בגלל התעבות והצטלקות של רקמת חיבור אחרי דלקת (פיברוזיס) שקרתה בזמן הלידה.
מתח בשריר מפנה הראש יכול להשפיע על העצמות אליהן הוא מחובר; העורף, הזיז הפטמי, עמוד השדרה הצווארי, עצם הבריח ועצם החזה. כאשר המתח בשריר אינו מטופל, הוא יכול לגרום לאי-סימטריה של הצוואר, של המרפס הקדמי (חלק הגולגולת בו נמצאים העיניים, האף והפה) ושל המרפס האחורי (חלק הגולגולת בו נמצא המוח), כאשר הגוף ממשיך לגדול. בעזרת הידע שיש ל אוסתאופט באנטומיה, הוא יכול להפחית ולשחרר מהמתח בשריר מפנה הראש ומסביבו.
האוסטאופת צריך להתחיל באבחון תנוחת הפעוט וכיצד נוטה להחזיק את הראש, לראות איזה צד הוא מעדיף והיכן בעמוד השדרה הצווארי מתרחש הפיתול. האבחון של האוסטאופת כולל הערכת צורת הגולגולת, כדי לראות האם המתח בשריר מפנה הראש פגע בסימטריה של העצמות. האוסטאופת צריך לשים לב במיוחד לעורף, אליו מחובר השריר מפנה הראש, ובמיוחד לשינויים בצורת העצם והמפרק.
האוסטאופת צריך לבדוק כל הפרעה גופנית, אך במיוחד את עמוד השדרה הגבי העליון, הצלעות העליונות, עצמות השכם, שרירי בית החזה, עצם הבריח ועצם החזה. סאת'רלנד טען שהאוסטאופת צריך לקחת בחשבון את העצב הקרניאלי מס' 11 לבדיקת מחלת עצבים היקפיים אפשרית, הודות למעבר שלו דרך הנקב הצווארי וחיבורו הקרוב לשריר מפנה הראש.
לאחר האבחון, האוסטאופת יוכל להפעיל טכניקות אוסטאופתיות ישירות ובלתי ישירות, כולן טכניקות עדינות וספציפיות. שיטות ישירות כמו הנעה עדינה של מפרקי עמוד השדרה הצווארי וכן טכניקת אינהיביציה תת-עורפית. לחיצות עדינות בעזרת האגודלים וקצות האצבעות יכולות להתבצע על הצלעות העליונות ואיזור בית החזה, ושחרור הצלעות העליונות ושרירי בית החזה. כאשר הפעוט נמצא כשחלקו הקדמי מושען על כתפו של ההורה, האוסטאופת יכול להפעיל לחץ עדין בעזרת כף ידו על החוליות החשופות, ולהביא אותן למצב של מתיחה והפחתת ההגבלה על עמוד השדרה, הצלעות ואגן הירכיים.
באופן לא ישיר, האוסטאופת יכול להפעיל טכניקות עיסוי גולגולתיות על העורף ועל עצמות הרקה, עם תשומת לב מיוחדת לאיכות התנועה של התפר המחבר בין העצם האוקסיפילית לעצם הטמפורלית, שיכולה להיות מוגבלת הודות לחיבור הקרוב שלו עם השריר מפנה הראש. כמו כן, על האוסטאופת להעריך את איכות הקרומים (הממברנות) בבית החזה העליון, במדיאסטינום (חלל החזה המכיל את הלב, אב העורקים, קנה הנשימה) והמעיים, ולבדוק מתח בפנים שמקורו בצוואר וגורם למתחים במקומות מרוחקים.
