כתף-קפואה

במקרים של כתף-קפואה, המפרק הגלינו-היומרל מאבד את טווח התנועה שלו. המפרקים המשניים, כולל מפרק הסטארנו-כלאביקולר נדרשים לפצות על הפחתת הטווח הזאת. בבדיקת כתף חייבים לבדוק את מפרק הסטרנו-קליקולר על ידי בדיקה אקטיבית ופאסיבית.
לעוד סרטונים בנושא בדיקת כתף:

www.palmm.org

כתף: טיפול להחזרת טווח התנועה

וידויים של אוסטיאופת

לאחר שסיימתי את לימודי האוסטיאופתיה, חוסר הניסיון והאידיאליזם הובילו אותי להאמין שאוסטיאופתיה היא התרופה לכל חולי, הכל, החל מכאבי גב, לאקזמה, ועד להרטבת לילה.

הרגשתי די בטוח עם עצמי לטפל בבעיות אורתופדיות אבל פחות עם דברים אחרים. עם זאת, עדיין קיבלתי לקליניקה שלי את רוב מה שנקרה בדרכי. הרגשתי שלהיות אוסטיאופת, עלי לטפל בכל התנאים הנכללים תחת מטריית אוסטיאופתיה, ולא לטפל בכל התחומים היה מפחית מהמקצועיות שלי. כמו כן, האמנתי שאוסטיאופתיה היא הפתרון למרבית הבעיות הרפואיות. זאת היתה בעיקר אמונה כיוון שלא בדקתי, אבל האמנתי.

עם הזמן הרגשתי בטיפול מניפולטיבי, והתחלתי להיות מודאג שזה ישפיע על המוניטין שלי. זה היה עוד יותר קשה להודות בכך ברגע שהטיפול התחיל ובמקום להפסיק את הטיפול הייתי ממשיך לטפל עד שהטיפול דעך.

אני בטוח שהיו אוסטיאופתים שהצליחו לטפל בהצלחה באקזמה והרטבת לילה, אבל גישת "הכל יכול" הגאוותנית שלי הובילה אותי לחשוב שאני אחד מהם, רק בגלל שסיימתי לימודים במכללה ללימודי אוסטיאופתיה.

השפעת ההיבריס האוסטיאופתית שלי אולי הובילה לעלייה ראשונית בכמות המטופלים שלי, אבל בסופו של דבר זה השפיע לרעה.

כיום אני יותר כנה עם עצמי ועם המטופלים שלי. אני זהיר בטלפון ודן עם המטופלים לגבי המצב שלהם- אני שואל אם אחרים טיפלו בהם בעבר, כמה כרונית הבעיה, האם היתה הקלה בסימפטומים, וכן למה לדעתם הם חושבים שטיפול ידני אחר עשוי לעזור. חשוב לי מההתחלה לתאם ציפיות עם המטופל בנוגע לטיפול.

יתכן שהניסיון שצברתי הוא שמסייע לי כיום להעריך במונחים מציאותיים יותר, מה היכולות שלי כמטפל אוסטיאופתי. כנראה ובמוסדות ההשכלה הגבוהה, לא ניתן ללמד כישורים ותובנות אלו. עם זאת, חשוב שמורים במוסדות הלימוד, יעודדו שאלות עצמיות ויתנו כלים למטפל להיות ביקורתי כלפי עצמו. לעזור לסטודנטים ובוגרים חדשים להבין את המגבלות של אוסטיאופתיה הוא לא להחליש את המקצוע, להיפך, זה מחזק את התחום ובסופו של דבר עוזר לבוגרים לחזק את הזהות המקצועית שלהם ואת תחושת ההצלחה שלהם.

שילוב טכניקות בטיפול בכתף - חלק א

מפרק הכתף - תפקוד משפיע על מבנה

המיסד של אוסטיאופתיה, אנדרו טיילור סטיל, הבין שהמפתח לפתירת בעיות מבניות הוא להבין לעומק את האנטומיה של הגוף ולדעת איך המפרקים בנויים. אין מפרק שמשקף את קונספט האוסטיאופתי הזה יותר טוב מהכתף.

מפרק הכתף שונה ממפרק הירך בתפקידיו ואפשר לראות את ההבדלים במבנה של כל אחד מהם. התפקיד של הכתף הוא לשלוט על תנועתה של הגפה העליונה, להושיט את היד בכל הפעולות היומיומיות שמתבקשות וזאת הסיבה שלכתף יש טווח גדול מאוד, הגדול ביותר מכל מפרק אחר בגוף. בניגוד לכתף, מפרק הירך צריך לשאת את כל משקל הגוף ומטיל את הגוף קדימה, לכן הכרחי הוא שמפרק הירך יהיה יציב ומוגבל בתנועה.

מבחינת המבנה, יש למפרק הירך שני משטחי עצם הולמים ומותאמים, הם עטופים ברצועות מתוחות ובטוחות כדי להגביל את התנועה של הירך. בעוד שלמפרק הכתף יש שני משטחים גרמיים (הגלינאויד וראש הזרוע) שאינם מתאימים. כדי להגן על המפרק ולייצב אותו, מפרק הכתף עטוף בשרירים קטנים ורצועות שפועלים להחזיק את ראש הזרוע במקומו בזמן שהשרירים הארוכים החוצים את המפרק פועלים ומזיזים את הכתף. השרירים הגמישים האלה מחזיקים וגם מייצבים את הכתף בו זמנית ומאפשרים טווח גדול של תנועה.

אחת הדרכים שהכתף משתמשת על מנת להשיג תנועה גדולה, היא לחלק תנועת הכתף בין לפחות שלושה מפרקים משניים: המפרק שכם-חזה, המפרק בין שיא הכתף ועצם הבריח, המפרק בין עצם החזה ועצם הבריח. המפרקים המשניים חוצצים בין מפרק הגלינוהומאראל כדי להפחית את עומס העבודה שנופלת עליו. אם לא היתה מתקיימת חלוקת העבודה הזאת בין כל מפרקי הכתף, אלא רק מפרק אחד (מפרק הגלינוהומאראל) היה אחראי על התנועה, הכתף לא היה מסוגל ליצור תנועה גדולה כל כך. מפרק שכם-חזה למשל, מספק סוג של ציר דינמי שעליו יושב ראש הזרוע, אשר משתנה כל הזמן על מנת להגדיל את טווח הכתף. 

ניתן לחלק את שרירי הכתף לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה ידועה מכונה בשם שרוולית המסובבת או בשם רוטאטור כף. תפקיד הרוטאטור כף הוא להחזיק ולנווט את ראש הזרוע מתחת לעצם הבריח לתוך חלל הגלינאויד. אפשר לקרוא לקבוצה הזאת - המחזיקים. הקבוצה השניה היא השרירים הארוכים, כלומר השרירים שחוצים את הכתף ומניעים את הזרוע בכל הזוויות האפשריות. השרירים שכלולים בקבוצה זו, הם שריר דו-ראשי, שריר תלת-ראשי, שריר הדלתא, ושריר החזה ואפשר לקרוא להם - המניעים. אף על פי שקבוצות השרירים האלו פועלות ביחד יש להם תפקידים שונים. בנוסף, בעיות שנמצאות בקבוצה הראשונה, כמו התכווצות שריר בית החזה לדוגמה, יבוא לידי ביטוי גם בקבוצה השניה ולהיפך. הקבוצה השלישית היא הקבוצה שמתחברת לשכמה כדי לייצב אותה במקומה וגם לתת לה את היכולת לנוע על בית החזה. השרירים האלו הם לטיסימוס דורסי, שרירי הרומבוידס, טראפיזיוס, סאראיטוס אנטאריור ופקטוראליס מאג'ור.  על מנת שהכתף תהיה חזקה ויציבה, ותוכל להשיג טווח גדול של תנועה, הדבר דורש ממנה להיות תלויה ברקמות הרכות, כלומר, בשלושת הקבוצות שלעיל, ברצועות ובברסאות. חוסר התאמה בין תפקוד הקבוצות האלו, עלול לגרום למתח בין הרקמות הרכות, שחיקה באזורים שדורשים תנועה חלקה, והתפתחות דלקת.

חשוב שכאשר אוסטיאופת מאבחן בעיות של כתף, ידע להבחין מה סיבת הכאב של המטופל. רוב המטופלים אשר מגיעים עם בעיות כתף, לרוב לא מגיעים עם אוסטיאוארטריטס אלא עם דלקות שריר וכדומה. רוב הדלקות נמצאות בשרירי הרוטאטור כף הנמצאים מסביב לכתף ובמיוחד בשריר הסופראספינאטוס, בגלל אספקת הדם שלו ועקב המקום המיוחד שלו ביחס לעצמות שמסביבו.

האוסטיאופת חייב לשים דגש על השאלות שהוא מפנה למטופל, על מנת להבין איך הוא כיחיד משתמש בכתף שלו. על האוסטיאופת לקשר בין התשובות של המטופל לבעיות שעליהן הוא מתלונן. רק לאחר מכן, האוסטיאופת יכול להגיע לאבחון מדויק, ללא צורך בצילום.

אבחון על ידי אוסטיאופת לפרק הירך

לפרק הירך יש מבנה מסויים והוא מתאים לתיפקודו המיוחד, ולכן חשוב מאוד שהאבחון על ידי אוסטיאופת יתיחס למבנהו של הפרק כדי לאבחן בעיות של פרק הירך, הגב, והברך.

לפרק האגן יש שני תפקידים חשובים התפקיד הראשון הוא להיות קשר יציב בין הגוף לרגל. התפקיד השני הוא לדחוף את הגוף קדימה ואחורה, כלומר, להניע את הרגל. בניגוד לכל מפרק אחר בגוף יש לעצם הירך "צוואר" בין ראש פרק הירך לבין מוט פרק הירך. הצוואר מתפקד כמנוף ועוזר להגדיל את טווח התנועה של הרגל באמצאות כמות מופחתת של פאולה שרירית. אולם הוא גם מגביר את הפגיעות של הפרק.

היציבות של מפרק הירך היא תוצאה של מבנים רבים שעוזרים ליצב את המפרק. מבנהו של ראש עצם הירך לדוגמא, מותאם באופן מדויק למרחשת ומוחזק בעזרת רצועה חזקה של סחוס שמעמיקה את שקע המפרקית. בהשוואה לכל מפרק אחר בגוף, שני צידי הפרק מותאמים באופן הכי סימטרי אחד לשני. נוסף על כך, יש רצועות חזקות שמתחברות בין האגן לבין העצם הירך שמחזיקות את תנועת הפרק ומגבילות את תנועתו. בנוסף לתמיכה מיבנית זו, לראש פרק האגן קיימת אספקת עצב מפותחת. העצב האובטורטור (דוקרן) (L2, L3, L4), אשר מספק את קופסית הירך ומשמש להעברת תחושת התמצאות למוח על מיקום הירך. יש עורקים מרובים בפרק הירך, היוצאים משני עורקים ראשיים: עורק ההיקף והעורק לליגאמנטום טריס. מטרת עורקים אלו, היא לספק לכל הפרק את החומרים הדרושים. ברם, למרבה האירוניה הרצועות החזקות המקיפות את צוואר עצם הירך מסכנות את פרק הירך על ידי דחיסת יתר על אספקת הדם. דבר זה יכול לגרום לנמק בראש העצם.

כל אוסטיאופת צריך להיות מודע לרקע הרפואי והאורטופדי של המטופל. באחריותו של האוסטיאופת לשאול את מטופלו על פרטים רפואיים שמתייחסים למחלת פרטס או פריקה מולדת של פרק הירך כדי לעשות אינטגרציה בין מידע זה ולחבר אותה לבעיות הירך ולכאבים של המטופל.

שינויים ניווניים בפרק הירך גורמים לחוסר יציבות בפרק וכתוצאה מכך, השרירים שמקיפים את הפרק מתקבצים בכדי ליצב אותו. השרירים שמתקבצים הם המסובבים החיצוניים, המסובבים הפנימיים והאדוקטורים של פרק הירק. זאות הסיבה שבפרק הירך סובלי ארטריטיס יש עיוות בפרק שהוא קיבוע בכיפוף עם סיבוב חיצוני . המטופל מאבד את יכולתו להושיט את הרגל אחורה, אקסטנציה. במשך ההליכה או עמידה, יש צורך לגוף להשיג את האקסטנציה האבודה בעמצאות פרקים אחרים כלומר הגב התחתון שמגדיל את קשת הלורדוזיס של הגב החתון. אבל יש בזה מחיר, יש עכשיו עומס יתר על הפרק'ם של הגב התחתון שיכול לגרום לכאבי גב. הרשת הנוירולוגית שיש בקופסית הירך גם יכול להקרין כאבים לגב וגם לברך שיש בה סיבים עצביים משותפים. ההתקבצות של שרירי העכוז – גלוטיאס מקסיסוס – גם יכול לגרום לכאבי גב.

אם האוסטיאופת לא מודע לתרומת הפרק הירך לכאבי גב, אם האוסטיאופת לא מתייחס לאספקת הדם לפרק הירך והפתופיזיולוגיה שלו ואם האוסטיאופת לא מבין במבנה של הפרק זה יכול לגרום לטיפול לא ממוקד ולא יעיל. הוא מאוד חשוב שלפני שהאוסטיאופת מתחיל לטפל או בכאבי גב או בכאבי פרק הירך שהוא מבין בעומק את כל הפרטים האילו כדי לבנות למטופל האוסטיאופתי תוכנית אוסטיאופתית מותאמת.

לעוד מידע: http://www.osteopath.co.il/arthritis-heb.php
                http://www.osteopath.co.il/index.php

אוסטיאופתיה קרניאלית: חמשת העקרונות של המערכת הקרניאל סקארלית

השיטה הקריניאלית היא שיטת תרפיה המשתמשים בה רבות בכל העולם. ואני אנסה להסביר את העקרונות החשובים הקשורים לזה. השיטה הקריניאלית פותחה על ידי אוסטיאופת בשם: וויליאם גרנר סאדרלנד, בתחילת המאה ה-20, והוא זה שהטביע את המונח אוסטיאופתיה- קרינאלית.
,אחרי סאדרלנד, המשיכו לפתח מטפלים שונים כמו, אפלדג'ר, את שיטת הטיפול האוסטיאופטית- קרניאלית.
קריניו- סקראל.
השיטה האוסטיאופטית-קרניאלית, מתחילה להיות יותר נפוצה בישראל בכלל ובירושלים בפרט, הודות למודעות יותר גדולה ליתרונות שיטה זו.

האוסטיאופתיה על כלל גישותיה (בין אם מדובר באוסטיאופתיה קרניאלית, אוסטיאופתיה סטרוקטוראלית, אוסטיאופתיה קלאסית, אוסטיאופתיה ויסיראלית או אוסטיאופטיה פונקציונלית) בנויה על אותם עקרונות של אבחון, אשר מבוססים על האנטומיה והפיזיולוגיה של האדם, במטרה למנוע מחלות.
האוסטיאופת מתייחס לגוף האדם כיחידה שלמה, בה הנוזלים בגוף צריכים להיות מאוזנים, על מנת שכל חלקי הגוף יתפקדו ויוכלו להילחם נגד מחלות.

ככול אשר אוסטיאופת מתייחס לגוף האדם כיחידה אחת, הוא לא יכול להימנע מלכלול את הגלגולת ואת כל חלקיה: העצם, הסחוס, הקרומים, אשר ניזונים על ידי כלי הדם והעצבים