דלקת האוזן התיכונה היא בעיה שמדאיגה הורים רבים בשל איבוד שמיעה זמני אצל ילדים הסובלים מתופעה זו. הדלקת מאופיינת בהצטברות נוזלים באוזן התיכונה שלא מתנקזים.המצב מתחיל בזיהום חוזר בגרון, שגורם לחסימה במקום המפגש בין האוזן התיכונה לבין הלוע העליון. כדי לתפקד ביעילות, האוזן התיכונה חייבת להיות מאווררת. חסימות באוזן מורידות את האיוורר וגורמות לשיתוק בריסי האוזן שאמורים לנקז את האוזן. הנוזלים הופכים יותר ויותר עבים ודביקים ובכך השם – ''אוזן-דביקה''.
האוסטאופת מתחיל בהסתכלות בתינוק – הוא מתרכז בפנים, הקשר בין הפה לבין האוזן והאף. האם יש חוסר סימטריה ביניהם? האם הם נראים צפופים מדי? האם יש משהו ברקע הרפואי במשך הלידה שמעיד על טראומה לפניו של התינוק? האוסטיאופת ממשש בעדינות את החזה, הצלעות העליונות ועצם הבריח והצוואר כדי לבנות לעצמו תמונה מלאה של הרקמות הרקות של התינוק ובריאותו. בכל פעם שהאוסטאופט מתעסק בניקוז איבר הוא חייב להתחיל בניקוז הדיסטלי כדי לפתוח מקום אליו יכולים הנוזלים להתנקז. אין טעם לנקז את האוזן התיכונה אם החזה והצוואר עדיין גדושים.
כשהאוסטאופת מסיים להתייחס להגבלות בפרקי הירח, בעמוד השדרה ובחזה, האוסטאופתיה מתייחס בעדינות להגבלות בגולגולת במיוחד בפרק העורף-אטלס, הפרק שסופג את רוב הלחץ במשך הלידה. האוסטופת מדגיש את תיפקודו של עצם הרקתי שם יושבת האוזן התיכונה. האוסטאופתיה בודק את הקשר בין העצם הרקתי לבין העורף. בזהירות האוסטאופת שם יד אחת על פדחתו (עצם המצח) של התינוק, ויד אחת על נקודת המסטואיד עורף והוא מתחיל לבצע פעילות שאיבה בין העצמות. ובנוסף האוסטאופת מתחיל לבצע פעילות קפיצה עדינה, כמובן, בעצם הידית שמתחתו שוכבת בלוטת התימוס כדי להמריץ את המערכת החיסונית של התינוק.
אין מקרה הולם יותר לביטוי של אנדרו טיילור סטיל –"בחן את הבעיה, טפל בה,והנח לה" מטיפול אוסטיאופתי בילדים
