בחודשים האחרונים טיפלתי בשני אנשים שהיו מאובחנים בפריצת דיסק ושהיו אמורים לקבל ניתוח ובמציות הם סבלו מסינדרום פיריפורמיס. הדרך לאבחן סינדרום פיריפורמיס היא להשתמש בעיקרון חשוב באוסטאופתיה והוא – להשתמש באוזנים – לשמוע למה יש המטופל להגיד.
השאלות של האוסטאופת חייבות להיות מרוכזות כדי להוציא את המידע החשובה מהמטופל. האוסטאופת מעוניין במיוחד בגורם של הבעיה, מה מחמיר את הכאב (הליכה ישיבה וכו) ומה מוריד את הכאב. האוסטאופת בודק את המטופל בדיקת פעילה ופסיבית ועם זאת האוסטאופת יכול למנוע את המטופל מתרופות, זריקת קורטיזון, ואפילו ניתוח.
אני רוצה להדגיש לאוסטאופת החדש שבשני המקרים של מטופלים עם אבחנת סינדרום פיריפורמיס היו צילומים שציינו פריצת דיסק. ברור הוא שהדמיה היא חיונית בעולם הרפאית אבל יש בה את הסיכון שהיא משומשת כתחליף לבדיקת מילולית. מאוד חשוב לאוסטאופת לא להסתמך באבחנה של מישהו אחר.
אבחנה העיקרית היא בין סיאטיקה לבין סינדרום פיריפורמיס. לשניהם יש כאב שמקרין לתוך החלק האחורי של הרגל. במקרים של סיאטיקה היא כתוצאת פריצת דיסק לאומת סינדרום פיריפורמיס שהוא כתוצאת התקבצות השריר פיריפורמיס שמקיף את עצב הסיאטיק בדרכו לרגל.
הגישה האוסטאופתית שלי היא להתייחס לבעיית סינדרום פיריפורמיס מזווית גלובאלית. לפי שיטת אוסטאופתיה הקלאסית והשקפת ג'ון מרטאין ליטלג'ון התלמיד של אנדרו טילור סטיל והמייסדת אוסטאופתיה באנגליה, הוא יצר את הטיפול האוסטאופתי הכללי. הטיפול האוסטאופתי הכללי מדגיש את העניין להתייחס לכל הגוף והטיפול מתחיל בכפות הרגליים ומסיים בטיפול בגולגולת. במקרא של סינדרום פיריפורמיס האוסטאופת בודק כל פרק ופרק בגוף ומדגיש את פרקי עצי-כסלי דו-צידי. עם זאת האוסטאופת מעזן את הקשר בין עצי-כסלי, גב המותני, פרקי הירך ושרירים מסביבו. מאוד חשוב הוא להדגיש את תפקידם של גב-החזי, הצלעות, צומת חזי-מותן וצוואר לתפקוד האגן ופיריפורמיס. כל הפרקים האלו יכולים לתפקד כמנוף שפעיל כוח חזק לתוך האגן וכתוצאה שריר הפיריפורמיס מתבקש לייצב את פרקי הירך ופרקי עצי-כסלי. כששריר הפיריפורמיס מתבקש לייצב את הפרקים האלו באופן קרוני, לאט לאט הוא נשאר מקובץ ולוחץ על עצב הסיאטיק ומתחיל הכאב ברגל.
