צרבת היא תופעה שכיחה הנובעת מהעלאת מזון חומצי מהקיבה לוושט. כל אחד סובל מצרבת לפעמים אבל במקרה שהתופעה הופכת להיות כרונית, רירית הוושט נעשית מודלקת וכואבת. המזון אמור לעבור דרך צינור הוושט שחודר את הסרעפת וניכנס לקיבה. הלחץ בקיבה גדול מכפי שהוושט יכול לשאת, והמזון שצריך היה לעלות נתקע מפאת הלחץ הרב במקום המפגש בין הוושט לבין הקיבה. מקום המפגש מורכב משריר סוגר וושטי וקיבוץ גידי הסרעפת שמתפקד
כשריר סוגר גם כן.
הטיפול האוסטאופתי בצרבת חייב לכלול טיפול בסרעפת בגלל הקשר הקרוב בינו לבין הוושט. יש טכניקות אוסטאופתיות מסוימות שמתייחסות לסרעפת באופן לוקלי שהם מותחות את הסרעפת, למשל אוחזים את השריר מתחת לצלעות ומרחיבים אותו. אבל טיפול לוקלי לסרעפת ללא התייחסות לשאר הגוף, זאת אומרת, קשתות עמוד
השדרה והרקמות הרקות, לא יביא התוצאות המבוקשות
האוסטאופת חייב לצפות גלובלי בגוף, עם דגש על צומת החזה-מותני וגם על שתי חוליות העליונות(ל1,ל2,ל3) אפוא שגידי הסרעפת מתחברים לעמוד השדרה. חוסר תנועה באחד מהמקומות האלו תשתקף בסרעפת ולהפך. מכיוון שגוף הסרעפת יכול לתפקד עצמאי מגידי הסרעפת, יכול להיות שחוסר תפקוד בסרעפת לא נרגש בגופו של השריר אלא רק בגידי הסרעפת אז האוסטאופת חייב להתייחס יותר לעמוד השדרה וגידי הסרעפת אפוא שוושט דוקר את השריר במקרים של צרבת.
הצלעות 11 ו12 משומשים כציר על ידי הסרעפת ואז, איכות התנועה שלהם יספק מידע על תפקוד הסרעפת. האוסטאופת חייב למשש לחץ עדין לצלעות כדי לבדוק אם הם מוגבלים או לא ואם כן, באיזה כיוון. המטופל שוכב פרקדני, והאוסטאופת מרגיש אם הצלעות 11ו12 מורמות מהמיטה
זיו העצם החזה הוא החיבור הקדמי של הסרעפת ובכן, כל מה שמשפיעה על תנוחת ותנועת עצם החזה ישתקף על תפקוד הסרעפת. שרירים-בוטני חלשים או צנחת גורמים ללחץ קדמי על הצלעות ועל עצם החזה ומונים אותם מלעלות ולרדת וכמובן מפריעים את קשר הצלעות-סרעפת.
הגישה האוסטאופתית לצרבת לא יכולה להיות מושלמת ללא התייחסות לעמוד שדרה צווארי. עצב הואגוס שיש משפיעה על הפרשת חומצה ועל קצב הקיבה, יושב מתחת לגולגולת. עצב הסרעפת (חוליות עמוד השדרה 3,4,5) שנותן תפקוד מוטרי ומחזיר תחושה גם אחד מהאזורים שהאוסטאופת חייב לבדוק.
לסכם, בקשר לצרבת, האוסטאופת צריך להבין בעומק את קשר בין הווסט לבין הסרעפת, איך הסרעפת מתפקדת ביחס לצלעות וקשתות עמוד השדרה ולהבין את מערכת עצבים אוטונומית. ואז האוסטאופת חייב להשתמש בחוש הנגיעה שלו כדי לעשות את השינויים המתאימים.
