מפרק הכתף - תפקוד משפיע על מבנה

המיסד של אוסטיאופתיה, אנדרו טיילור סטיל, הבין שהמפתח לפתירת בעיות מבניות הוא להבין לעומק את האנטומיה של הגוף ולדעת איך המפרקים בנויים. אין מפרק שמשקף את קונספט האוסטיאופתי הזה יותר טוב מהכתף.

מפרק הכתף שונה ממפרק הירך בתפקידיו ואפשר לראות את ההבדלים במבנה של כל אחד מהם. התפקיד של הכתף הוא לשלוט על תנועתה של הגפה העליונה, להושיט את היד בכל הפעולות היומיומיות שמתבקשות וזאת הסיבה שלכתף יש טווח גדול מאוד, הגדול ביותר מכל מפרק אחר בגוף. בניגוד לכתף, מפרק הירך צריך לשאת את כל משקל הגוף ומטיל את הגוף קדימה, לכן הכרחי הוא שמפרק הירך יהיה יציב ומוגבל בתנועה.

מבחינת המבנה, יש למפרק הירך שני משטחי עצם הולמים ומותאמים, הם עטופים ברצועות מתוחות ובטוחות כדי להגביל את התנועה של הירך. בעוד שלמפרק הכתף יש שני משטחים גרמיים (הגלינאויד וראש הזרוע) שאינם מתאימים. כדי להגן על המפרק ולייצב אותו, מפרק הכתף עטוף בשרירים קטנים ורצועות שפועלים להחזיק את ראש הזרוע במקומו בזמן שהשרירים הארוכים החוצים את המפרק פועלים ומזיזים את הכתף. השרירים הגמישים האלה מחזיקים וגם מייצבים את הכתף בו זמנית ומאפשרים טווח גדול של תנועה.

אחת הדרכים שהכתף משתמשת על מנת להשיג תנועה גדולה, היא לחלק תנועת הכתף בין לפחות שלושה מפרקים משניים: המפרק שכם-חזה, המפרק בין שיא הכתף ועצם הבריח, המפרק בין עצם החזה ועצם הבריח. המפרקים המשניים חוצצים בין מפרק הגלינוהומאראל כדי להפחית את עומס העבודה שנופלת עליו. אם לא היתה מתקיימת חלוקת העבודה הזאת בין כל מפרקי הכתף, אלא רק מפרק אחד (מפרק הגלינוהומאראל) היה אחראי על התנועה, הכתף לא היה מסוגל ליצור תנועה גדולה כל כך. מפרק שכם-חזה למשל, מספק סוג של ציר דינמי שעליו יושב ראש הזרוע, אשר משתנה כל הזמן על מנת להגדיל את טווח הכתף. 

ניתן לחלק את שרירי הכתף לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה ידועה מכונה בשם שרוולית המסובבת או בשם רוטאטור כף. תפקיד הרוטאטור כף הוא להחזיק ולנווט את ראש הזרוע מתחת לעצם הבריח לתוך חלל הגלינאויד. אפשר לקרוא לקבוצה הזאת - המחזיקים. הקבוצה השניה היא השרירים הארוכים, כלומר השרירים שחוצים את הכתף ומניעים את הזרוע בכל הזוויות האפשריות. השרירים שכלולים בקבוצה זו, הם שריר דו-ראשי, שריר תלת-ראשי, שריר הדלתא, ושריר החזה ואפשר לקרוא להם - המניעים. אף על פי שקבוצות השרירים האלו פועלות ביחד יש להם תפקידים שונים. בנוסף, בעיות שנמצאות בקבוצה הראשונה, כמו התכווצות שריר בית החזה לדוגמה, יבוא לידי ביטוי גם בקבוצה השניה ולהיפך. הקבוצה השלישית היא הקבוצה שמתחברת לשכמה כדי לייצב אותה במקומה וגם לתת לה את היכולת לנוע על בית החזה. השרירים האלו הם לטיסימוס דורסי, שרירי הרומבוידס, טראפיזיוס, סאראיטוס אנטאריור ופקטוראליס מאג'ור.  על מנת שהכתף תהיה חזקה ויציבה, ותוכל להשיג טווח גדול של תנועה, הדבר דורש ממנה להיות תלויה ברקמות הרכות, כלומר, בשלושת הקבוצות שלעיל, ברצועות ובברסאות. חוסר התאמה בין תפקוד הקבוצות האלו, עלול לגרום למתח בין הרקמות הרכות, שחיקה באזורים שדורשים תנועה חלקה, והתפתחות דלקת.

חשוב שכאשר אוסטיאופת מאבחן בעיות של כתף, ידע להבחין מה סיבת הכאב של המטופל. רוב המטופלים אשר מגיעים עם בעיות כתף, לרוב לא מגיעים עם אוסטיאוארטריטס אלא עם דלקות שריר וכדומה. רוב הדלקות נמצאות בשרירי הרוטאטור כף הנמצאים מסביב לכתף ובמיוחד בשריר הסופראספינאטוס, בגלל אספקת הדם שלו ועקב המקום המיוחד שלו ביחס לעצמות שמסביבו.

האוסטיאופת חייב לשים דגש על השאלות שהוא מפנה למטופל, על מנת להבין איך הוא כיחיד משתמש בכתף שלו. על האוסטיאופת לקשר בין התשובות של המטופל לבעיות שעליהן הוא מתלונן. רק לאחר מכן, האוסטיאופת יכול להגיע לאבחון מדויק, ללא צורך בצילום.