שינויים מבניים בעמוד השדרה נחשבים פעמים רבות כמאפיינים קשורים למחלה. למשל: שינויים בדיסק בין-חוליתי נקראים קשחת החוליה (ספונדילוזה). שינויים בפרקי הפסאט מוגדרים כאוסטיאוארתריטיס.
כשאוסטאופט בודק צילום רנטגן של צוואר שיש בו קשחת החוליה, הוא יבחין בזיז גרמי (אוסטאופיט) מסביב להיקף החוליות בצומת של הדיסק והחוליה. יתכן שהאוסתאופט יפרש שינויים אלה כחלק ממחלה התוקפת את הגוף. אך בבחינה מדוקדקת, האוסטאופט יבין שלמעשה, זוהי תגובה טבעית של הגוף ללחץ מכני, המופעל על עמוד השדרה במהלך הזמן. במילים אחרות, זהו תהליך אקטיבי המתרחש בגוף, שמטרתו לפצות על שינויים פיזיולוגיים הקורים עם הגיל.
אצל אנשים צעירים הדיסק בין-חוליתי גמיש מאוד ומתאים עצמו בהתאם ללחץ המופעל על עמוד השדרה. זאת, הודות לתכולת מים גבוהה בו. עם העליה בגיל, הדיסק מאבד מים, גמישותו יורדת, עד שלבסוף הוא מתייבש. כתוצאה מכך, טבעתו של הדיסק, האננולס, נושאת את רוב המשקל.
בסופו של דבר, במקרים של משקל יתר בטבעת, מתחילה להתפתח התגרמות ויכולה להופיע בהיקף החוליה כולה. אפשר לייחס התגרמות זו למאמץ שהגוף עושה להרחיב את שטח הפנים של החוליות, על מנת לפזר את העומס על פניו ולשאת את יתר המשקל וחוסר הגמישות.
יש לזכור כי ספונדילוזה ואוסטיאוארתריטיס לא בהכרח קשורים/גורמים לכאב. למעשה, ספונדילוזה שכיחה אצל אנשים שיש להם סימפטומים, כמו אצל אנשים שאין להם סימפטומים. מצד שני, מטופלים המתלוננים על כאב, יכולים שלא להיות חולים בספונדילוזה.
לפיכך, עלינו להסיק שצריכים להיות גורמים אחרים לכאב במטופלים בעלי ספונדילוזה ואוסטיאוארתריטיס, שאינם בהכרח קשורים לשינויים הגרמיים. עובדה זו מהווה חלק ניכר מתפקיד האוסתאופט. אוסתאופטיה צריכה לסייע לגוף להתאים עצמו לשינויים. לעיתים קרובות נשאל האוסתאופט האם הוא מטפל באוסטיאוארתריטיס (arthritis). ובכן, האוסתאופט מטפל בכל גופו של המטופל, כך שהוא מסייע לו לפצות על כל שינוי שיכול להטיל עומס על הרקמות הרכות.
כשאוסטאופט בודק צילום רנטגן של צוואר שיש בו קשחת החוליה, הוא יבחין בזיז גרמי (אוסטאופיט) מסביב להיקף החוליות בצומת של הדיסק והחוליה. יתכן שהאוסתאופט יפרש שינויים אלה כחלק ממחלה התוקפת את הגוף. אך בבחינה מדוקדקת, האוסטאופט יבין שלמעשה, זוהי תגובה טבעית של הגוף ללחץ מכני, המופעל על עמוד השדרה במהלך הזמן. במילים אחרות, זהו תהליך אקטיבי המתרחש בגוף, שמטרתו לפצות על שינויים פיזיולוגיים הקורים עם הגיל.
אצל אנשים צעירים הדיסק בין-חוליתי גמיש מאוד ומתאים עצמו בהתאם ללחץ המופעל על עמוד השדרה. זאת, הודות לתכולת מים גבוהה בו. עם העליה בגיל, הדיסק מאבד מים, גמישותו יורדת, עד שלבסוף הוא מתייבש. כתוצאה מכך, טבעתו של הדיסק, האננולס, נושאת את רוב המשקל.
בסופו של דבר, במקרים של משקל יתר בטבעת, מתחילה להתפתח התגרמות ויכולה להופיע בהיקף החוליה כולה. אפשר לייחס התגרמות זו למאמץ שהגוף עושה להרחיב את שטח הפנים של החוליות, על מנת לפזר את העומס על פניו ולשאת את יתר המשקל וחוסר הגמישות.
יש לזכור כי ספונדילוזה ואוסטיאוארתריטיס לא בהכרח קשורים/גורמים לכאב. למעשה, ספונדילוזה שכיחה אצל אנשים שיש להם סימפטומים, כמו אצל אנשים שאין להם סימפטומים. מצד שני, מטופלים המתלוננים על כאב, יכולים שלא להיות חולים בספונדילוזה.
לפיכך, עלינו להסיק שצריכים להיות גורמים אחרים לכאב במטופלים בעלי ספונדילוזה ואוסטיאוארתריטיס, שאינם בהכרח קשורים לשינויים הגרמיים. עובדה זו מהווה חלק ניכר מתפקיד האוסתאופט. אוסתאופטיה צריכה לסייע לגוף להתאים עצמו לשינויים. לעיתים קרובות נשאל האוסתאופט האם הוא מטפל באוסטיאוארתריטיס (arthritis). ובכן, האוסתאופט מטפל בכל גופו של המטופל, כך שהוא מסייע לו לפצות על כל שינוי שיכול להטיל עומס על הרקמות הרכות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה