רדיקולופטיה, כאב רדיקולארי וחשיבותם לאוסטאופט

יש הבדל קטן בין רדיקולופטיה לבין כאב רדיקולארי, אך הבנת הפתופיזיולוגיה של שניהם, יכולה לסייע לאוסטאופט לקבוע דיאגנוזה, פרוגנוזה והתאמת הטיפול.

רדיקולופטיה היא מילה המתארת את המצב העצבי , כאשר לעצב או לסיב עצבי (אקסון) של שורש העצב יש חסימה בהולכה. אם סיב עצבי תחושתי - אקסון סנסורי, חסום, הדבר יבוא לידי ביטוי בירידה בתחושה. אם אקסון המתחבר לשריר - אקסון מוטורי, חסום, הדבר יבוא לידי ביטוי בחולשה של השרירים. חסימה באקסון מתרחשת בדרך כלל כתוצאה מדחיסה (קומפרסיה) או מאיסכמיה -פגיעה באספקת הדם, באקסון הפגוע. המקרים הנפוצים ביותר של רדיקולופטיה הם פריקה אנכית ורטיקאלית של החוליה ובלט בדיסק.

האוסטאופת חייב להבין שרדיקולופטיה היא מצב של הפסד נוירולוגי והיא אינה גורמת כאב, לא בגב ולא בגפיים.

אם המטופל מתלונן בפני האוסטאופת על כאב כמו גם על רדיקולופטיה (הפסד נוירולוגי), על האוסטאופת להיות מודע לכך שהמכניזם של הרדיקולופטיה (הפסד נוירולוגי) לא חייב בהכרח להיות זהה למכניזם של הכאב.

מצד שני, כאב רדיקולארי הוא כאב שנוצר כתוצאה מגירוי עצב עמוד השדרה או שורש העצב.

לפיכך, נשוב ונסכם-

רדיקולופטיה - מצב נוירולוגי (חולשת השרירים או ירידה בתחושה), הנגרם כתוצאה מהולכה חסומה באקסון.

כאב רדיקולארי - כאב הנגרם כתוצאה מגירוי עצבי.

כאב רדיקולארי יכול להופיע עם רדיקולופטיה, ויכול שלא.

הכאב הרדיקולארי עז וחד באופיו והוא מוקרן במורד הגפיים במרחק שאינו עולה על 2 אינץ'. חיוני שהאוסטאופת ידע להבחין בין כאב מסוג זה, לבין כאב סומאטי, שהוא רצוף וממושך יותר מטיבו, לא ניתן למקמו בצורה מדויקת וכואב.

דוגמא טובה לכאב רדיקולארי היא כאבי גב תחתון, הנגרמים ע"י גירוי העצב הסכיאטי או אחד משורשיו. יחד עם זאת, במונח " sciatica" יש להשתמש רק לתיאור מקרה שבו הכאב הוא עז וחד, והוא מוקרן במורד הגפיים במרחק שאינו עולה על 2 אינץ'. האוסטאופט חייב להבחין בין כאב מסוג זה, לבין כאב סומאטי, אשר כפי שהוזכר כבר, הוא רחב יותר, כואב יותר ולא ניתן למקמו בצורה מדויקת.

הגורם השכיח לכאב רדיקולארי הוא פריצת דיסק. הפתופיזיולוגיה של הכאב הרדיקולארי, הנגרם ע"י פריצת דיסק עדיין אינה ברורה.

האוסטאופת צריך להשתמש במידע שנכתב לעיל, על מנת לערוך דיאגנוזה ותוכנית טיפול. האוסטאופת צריך להיות ישיר בשאלותיו ובבדיקת המטופל, על מנת להבחין בין מצב של הפסד נוירולוגי או כאב. ברגע שהאוסטאופת הבחין בין השניים, עליו להמשיך ולבחון את הפרמטרים ואת סוג הכאב, על מנת להבחין בין כאב רדיקולארי לבין כאב סומאטי. באופן זה, הדיאגנוזה תטה יותר כלפי דחיסה (קומפרסיה), שנגרמה ע"י צורה מסוימת של היצרות הנקבים דרכם עוברים שורשי העצבים מחוץ לעמוד השדרה (במקרה של רדיקולופטיה), כמו פריקה אנכית (ורטיקאלית) של החוליה, בלט בדיסק וכו', או כלפי פריצת דיסק -כאב רדיקולארי.